אגונומיקס

האם צריך להיות פסיכופתאט כדי להצליח כמנהל בכיר?

אמונה עממית ידועה טוענת שמנהלים בכירים של ארגוני ענק צריכים להיות פסיכופאטים כדי להצליח. הם צריכים להיות בעלי מוטיבציה ללא גבולות להתקדם, להיות מוכנים לדרוך על גופות בדרך לפיסגה, להיות חסרי רגישות ולהתעלם מעלבונות והטחות אשמה, להיות מסוגלים להתעלם מקודים של מוסר ולכרות בריתות מפוקפקות עם אנשים רעים שיקדמו אותם, אנשים שאותם ישליכו מאחורי גוום שניה אחרי שיתקדמו.
האם יש לכל התפיסות האלה אחיזה במציאות? ואולי זהו סתם תירוץ שאנחנו מספרים לעצמנו, כי לא הצלחנו להגיע לכס המנכ"ל בעצמנו? האמירות - "לא התקדמתי כי יש לי גבולות מוסריים, כי אני חבר טוב, כי אני עסוק-ה בעבודה ולא בקידום עצמי" נשמעים פעמים רבות מאנשים ואי אפשר לדעת אם הדבר נכון, או שהם בסך הכל מתרצים לעצמם מדוע אדם אחר, מוכשר מהם, עקף אותם במירוץ הקידום.

הסרט אגונומיקס מנסה לבחון את האמונות האלה בצורה מאוזנת. הוא כולל ראיונות עם יועצים בכירים, העובדים עם חברות כאלה וגם עם מנהלים בעבר ובהווה.
אנו ממליצים לשים לב במיוחד לשפה המעודנת (סובלימטיבית) בה נוקטים חלק מהמנהלים הבכירים בעצמם. את האגרסיביות הם מתארים כ"נאמנות לחברה" ואת המלחמות הם מתארים "כנכונות לעימות הכרחי". את האינטריגות הם מכנים "תחכום", את האטימות הם מכנים "נחרצות".

המומחים המתראיינים בסרט עדינים פחות ומתבססים על מחקרים. הם מדברים על המשולש הקטלני המאפיין מנהל או מנהלת בכירה או כאלו השואפים להיות כאלו: מרכיב של מיקאווליזם, כלומר בחירה בטקטיקות ואסטרטגיות על בסיס תועלתני המונע מחישוב קר, נרקיסיזם קיצוני הכולל חלומות גדלות וכאמור - מאפייני אישיות פסיכופאטית.
הסרט כולל אנימציות אילוסטרטיביות אילמות. הן מעוצבות בעיצוב קר ומכניסטי ומרכיב הסאונד בהן חזק במיוחד: ציוצים חסרי פשר במקום דיבורים, כדי להדגיש כי שפת הגוף והמחוות חזקים יותר מכל מילה שנאמרת. כל זאת כדי להדגיש את הקור, האינטרסנטיות והחישוביות האופיינים לא פעם ליחסים תוך ארגוניים.

לחצו כאן להורדת תמליל הסרט